פלד"ז נכסים (2001) בע"מ ואח' נ' בנק הבינלאומי סניף רעננה

החלטה

להלן החלטה בבקשת הנתבע לסילוקה על הסף של בקשת התובעים לאשר כתובענה ייצוגית את אחת מעילות התביעה בהליך שבכותרת, היא עילת התביעה הנוגעת לגביית עמלת פירעון מוקדם.

מטעמי נוחות, יכונו להלן המבקש, הנתבע בתיק העיקרי – "הנתבע" והמשיבים, התובעים בתיק העיקרי – "התובעים".

לאחר עיון בבקשה ובסבב התגובות וכן עיון במכלול החומר והשתלשלות העניינים בתיק, סבורני, כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל. זאת, מהטעמים אשר יפורטו להלן, על משקלם המצטבר:

החלטות קודמות שללו מהתובעים האפשרות להפריד עילת התביעה הנדונה מתביעתם בהליך זה

ביום 4.5.09 הגישו התובעים בקשה, אשר כותרתה 'בקשה למחיקת עילת תביעה' (להלן: "בקשת המחיקה"). בבקשה זו עתרו התובעים למחיקתה של אחת מעילות תביעתם, היא עילת התביעה שעניינה חיוב הבנק הנתבע בהחזר תשלום בגין עמלת פירעון מוקדם מופרזת בה נשאה, לטענתה, התובעת 1. התובעים הבהירו, כי הטעם לבקשתם זו הינו רצונם לפתוח בהליך של תובענה ייצוגית בבית המשפט המחוזי, בהסתמך על עילת תביעה זו.

בהחלטתי מיום 21.6.09 נדחתה בקשת המחיקה ובסיומה נקבע, כי הליך זה המצוי בשלב ההוכחות, כולל עילת התביעה בגין עמלת פירעון מוקדם, ימשיך להתנהל כמתוכנן. הטעמים להחלטה זו פורטו בהרחבה בגדר ההחלטה הנ"ל ואין מקום וצורך לחזור עליהם בגדר החלטתי הנוכחית.

בקשת רשות ערעור אשר הגישו התובעים ביחס להחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי נדחתה, וזאת בהחלטת כב' השופטת צ'רניאק מיום 1.10.09. בעניין זה יוער, כי התובעים נטלו לעצמם, בגדר תגובתם לבקשה הנוכחית, חירות בלתי ראויה למתוח ביקורת על החלטתו זו של כב' בית המשפט המחוזי ולהציגה כהחלטה "טכנית מוטעית" (סע' 29 (ו) וה"ש 1 לתגובה). דומה, כי אין צורך להרחיב הדיבור על כך, שהן בית משפט קמא והן הצדדים עצמם כפופים לדין ולהחלטות בית המשפט המחוזי מכוחו, כל עוד אלו לא שונו בהחלטת ערכאה גבוהה יותר, ומוטב היה, כי התובעים וב"כ יכבדו כללי יסוד אלו.

מכאן, שכבר קיימות החלטות שיפוטיות בשתי ערכאות, לפיהן על התובעים לברר את עילת התביעה הנוגעת לעמלת פירעון מוקדם במסגרת המקורית בה בחרו להגישה, היינו כחלק מהתובענה בהליך זה ולא במסגרת הליך של תובענה ייצוגית.

משכך, בקשתם הנוכחית של התובעים, לאישור עילת התביעה הנדונה כתובענה ייצוגית, מהווה ניסיון פסול לעקוף את ההחלטות השיפוטיות הנ"ל, ולהשיג את אותה תוצאה מבוקשת שביקשו להשיג מלכתחילה בגדר בקשתם הקודמת, שנדחתה - הפרדת עילת התביעה הנדונה מן ההליך כאן וניהול הליך של תובענה ייצוגית בגינה בבית המשפט המחוזי.

כמובן, שלא די בשינוי כותרת הבקשה מ- 'בקשה למחיקת עילת תביעה' ל- 'בקשה לאישור תובענה כייצוגית' בכדי לאפשר לתובעים 'להיכנס בדלת האחורית' ולפתוח דיון מחודש בעניין שבית המשפט כבר נתן עליו דעתו והכריע בו, היינו האם יש מקום לאפשר לתובעים, בשלב המתקדם בו מצוי ההליך, להפריד את עילת תביעתם בגין עמלת הפירעון המוקדם מן ההליך בו התנהלו עד כה ולנהל בגינה הליך של תובענה ייצוגית.

אף לא די בהרחבת הטיעון בגדר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ובכניסה לגוף שאלת התקיימותם של התנאים לאישור התובענה כייצוגית, בכדי לאפשר לתובעים 'לדלג' מעל המחסום אשר הוצב בפניהם בהחלטות הנ"ל. ראה בעניין זה בג"ץ 7887/07 חוה כץ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' [לא פורסם]. שם, קבע כב' בית המשפט העליון, כי משבחרה התובעת במסלול האינדיבדואלי לניהול תביעתה, מיצתה בכך את זכותה להגשת תביעה ייצוגית בגין עילת התביעה והיא אינה יכולה לשמש כתובעת ייצוגית, וזאת אף מבלי להתייחס לשאלת התאמת התביעה להתברר כתובענה ייצוגית.

נוכח קיומה של קביעה שיפוטית כאמור בגדר ההחלטות הקודמות הנ"ל, אף אין זה מועיל לתובעים להסתמך על הקביעה בגדר ההחלטה בבש"א (מחוזי ת"א) 10047/06 ד"ר באסם חזאן ואח' נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ ואח', תק-מח 2007 (2) 2312, 2314 (2007). בהחלטה זו נקבע אמנם ע"י כב' השופטת פלפל, כי ניתן, בכל עת, להפוך הליך רגיל לתובענה ייצוגית. ואולם, בענייננו, בית המשפט כבר נתן דעתו על אפשרות זו, במסגרת ההחלטות הקודמות הנ"ל, ודחה את בקשת התובעים להפוך את עילת תביעתם לתובענה ייצוגית. ראה בעניין זה סעיף 4 להחלטתי מיום 21.6.09.

העדר סמכות עניינית לבית משפט זה להידרש לבקשה

מעבר לקיומן של החלטות חלוטות ביחס לאפשרות פיצולה של עילת התביעה בגין עמלת פירעון מוקדם מן ההליך בתיק זה, אני אף סבורה, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית להידרש לבקשה לאישור התובענה כייצוגית לגופה.

שהרי, בגדר בקשתם זו, מבקשים התובעים מבית משפט זה, אשר סמכותו העניינית בתביעות כספיות מוגבלת לסך של 2.5 מיליון ₪, לאשר את תובענתם המוערכת על ידם בסך של 215 מיליון ₪, כתובענה ייצוגית.

בסעיף 5(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") נקבע, כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית תוגש לבית המשפט אשר לו הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה הייצוגית אם תאושר, וכי לעניין הסמכות העניינית, יראו את סכום התביעה או שווי נושאה, כסכום או כשווי המצטבר של תביעותיהם של כל הנמנים עם הקבוצה שבשמה מוגשת הבקשה לאישור.

הנה כי כן, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הינה חלק בלתי נפרד מן ההליך הכולל של אישור תובענה כייצוגית וכאמור לעיל, בהתאם לדרישת הדין, צריכה אף היא להיות מוגשת, להתברר ולהיות מוכרעת על ידי בית המשפט אשר לו הסמכות לדון בהליך זה לגופו. נוכח סכום התביעה הייצוגית שעל הפרק, הרי שהסמכות במקרה דנן, הינה של כב' בית המשפט המחוזי.

בעניין זה מובהר, כי בניגוד לטענת התובעים, החלטתי מיום 21.6.09 אינה כוללת קביעה כלשהי, מפורשת או משתמעת, לפיה בית משפט זה הינו בעל סמכות לדון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית. יוזכר, כי החלטה זו ניתנה בבקשת התובעים למחיקת עילת תביעה, כאשר לא עמדה כלל על הפרק הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית לבית משפט זה בסכום הנדון, וממילא לא יכול היה בית משפט זה לגבש עמדה באותה עת בשאלת סמכותו העניינית לדון בבקשה כאמור.

בעניין זה, אף איני סבורה, כי מועילה לתובעים טענתם, כי אין להגיש בקשה לסילוק בקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף והפסיקה אליה הם מפנים בעניין זה (סע' 12 – 14 לתגובת התובעים לבקשת הסילוק). בפסקי דין אלו נקבע, כי אין לסלק בקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף בשל העדר עילת תביעה, וזאת באשר שאלת קיומה של עילת תביעה הינה אחת השאלות אותן יש לבחון בעת הכרעה בבקשה לאישור התובענה הייצוגית לגופה. הרציונל העומד בבסיס פסקי דין אלו הינו, כי אין טעם והצדקה להתדיינות כפולה בסוגיית קיומה או העדרה של עילת תביעה, ולכן, מטעמי יעילות, אין מקום לדיון נפרד במחלוקת זו במסגרת בקשה לסילוק על הסף.